מוזיקה מפורסמת לטין ויסל

מוזיקה אירית מסורתית

הבית של הוויסל הוא המוזיקה האירית המסורתית. הרבה ממנה היא מוזיקת ריקודים: ג'יגים (קופצניים, בקבוצות של שלוש), רילים (מהירים וזורמים, בארבע), הורנפייפים ופולקות. מוזיקאים נפגשים בסשנים, יושבים במעגל ומנגנים יחד מנגינה אחרי מנגינה, ויסלים לצד כינורות, חלילים, חמת חלילים ואקורדיונים.

ויש גם מנגינות איטיות, slow airs: מנגינות של שירים שמנגנים בחופשיות ובעדינות, וכל צליל מקבל בהן מקום לנשום. זה מקום יפה להתחיל בו, כי אין שום מהירות.

הסלסולים הקטנים

נגנים איריים מקשטים את המנגינות שלהם בעיטורים: קאט (cut, תנועה מהירה של אצבע מעל הצליל), טאפ (tap, תנועה מהירה מתחתיו), ורול (roll), שמחבר ביניהם. הצלילים הזעירים האלה נותנים למוזיקה את הנדנוד שלה. הם מגיעים מאוחר יותר, כשהצלילים כבר מרגישים קלים.

מנגינות שאולי אתם מכירים

הכובסת האירית (The Irish Washerwoman) היא ג'יג ידוע. המנגינה מלונדונדרי (Londonderry Air), שפורסמה לראשונה בשנות ה־50 של המאה ה־19, מפורסמת היום כמנגינה של Danny Boy. בגני הערבות (Down by the Salley Gardens) מלביש שיר של ו"ב ייטס על מנגינה אירית עתיקה. כולן מסורתיות, והן שייכות לכולם.

נגנים

את וילי קלנסי (1918–1973), נגן חמת חלילים וּוויסל ממחוז קלייר, זוכרים בכל קיץ בבית ספר למוזיקה שנקרא על שמו במילטאון מלביי. ההקלטות של מרי ברגין בוויסל, מסוף שנות ה־70 ואילך, נתנו השראה להרבה נגנים. היום שומעים את הוויסל בלהקות פולק, בפסקולים של סרטים ובסשנים בכל העולם.

קווֶלה

בשכונות של דרום אפריקה בשנות ה־50, מוזיקאים צעירים ניגנו בפני ויסל בפינות רחוב, מעל קצב מתנדנד של גיטרה. המוזיקה הזאת נקראה קווֶלה (kwela), ונגנים כמו ספוקס משיאנה הוציאו תקליטים ששמעו בכל המדינה. זו תזכורת שמחה שכלי קטן אחד יכול להיות שייך להרבה עמים.

איפה השיעורים שלנו מתחילים

השיעורים שלנו מתחילים בשירים פשוטים מכל העולם, כמו Hot Cross Buns, למרי היה כבש קטן (Mary Had a Little Lamb) והאודה לשמחה (Ode an die Freude). הג'יגים והרילים מחכים בהמשך הדרך.

להתחיל ›